טוב רואי-ביצה מגילה תענית חגיגה

טוב ראי על

מסכתות ביצה – תענית – מגילה – חגיגה

עבודה נפלאה של קבוץ וסידור דברי הראי”ה על מסכתות הקטנות בהיקפן מסדר מועד. (מלבד מועד קטן – שטרם יצא לאור). כל מסכת בעלת סגנון שונה, עפ”י המובאות מדברי קדשו.

טוב ראי על ביצה – הינו רובו ככולו בירורים הלכתיים בענייני מוקצה ומלאכות ביו”ט. רובו של פרק ראשון (י”ד פסקאות) הינו פסקאות “טוב ראיה” מכתיבת קדשו על המסכת, ועוד נוספו עניינים רבים ממצות ראיה שעל השו”ע או”ח, ומתשובות ואגרות שונות.

הרחבה בדינים המובאים במשנה הראשונה, בדין מוקצה של ביצה, לאכילה או גם לנגיעה, בדין שחיטה ביו”ט המלמדת על כל דבר שעדיף לעשותו ביו”ט מאשר מלפניו, בגדר כיסוי הדם, שאפילו מיעוטו מספיק, אך צריך להיות ראוי לכיסוי כולו.

בפרק חמישי (סימן ל) מבאר שדבר המחובר לקרקע ואינו בגדר כלי, כמו מתג חשמל “רחוק מליחס לו דין מוקצה בעודו בחיבורו”.

בסוף המסכת הובא נספח, שבו תשובות שונות, בענייני יו”ט שני של גלויות, כיצד ינהגו בני א”י הנמצאים בחו”ל, ואחריו תשובה בענין הדלקת משאיבה ביו”ט, (בהעברת אש מנר דולק), שעדיף להדליקה מעיו”ט, אבל אם אי אפשר אין בזה איסור תיקון כלי מן התורה, אלא חשש של גזירה מדרבנן, ומותר ע”י קטן דוקא, בשביל חולים וקטנים עיי”ש.

בטוב ראי על מסכת תענית

קובצו דברי מרן על ענייני התענית, וביסודם דבריו שהובאו בהקדמה ש”נוסד התענית עפ”י חכמים ונביאים ראשונים מחובר בעבודת הלב בתפילה עם עסק התורה”, ושתקנת חכמים זו היא כנגד השביעה החמרית, שהתמכרו אליה עמים רבים בנצחונם וגאותם, ובישראל נצרכת התענית “להעמיד המשקל של ההצלחה הרוחנית”.

בענין דברי שמואל, שכל היושב בתענית נקרא חוטא, שהקרבנות בזמן המקדש היו מכוונות נגד הרוע בלבד, אבל ע”י התענית של היחידים גורמת להתמעטות כוחות הטוב. וכן הרחיב בדין תענית לתעניתו, שאם התענה בשבת, אמנם “כבש בזה כוחותיו הטבעיים להיות מונהגים עפ”י רוממות השכל המאיר בשבת קודש”, אך צריך תענית שניה, לרדוף אחר שלימות הכוחות הגופניים, גם כן. (סימן ז).

ומבאר מה ש”אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית שממעט במלאכת שמים (דף יא:), “כי לחכמים אין ראויה זאת הנטייה שמחלשת את גופם”. ובסימן יוד ביאר “כי לא תחפוץ תורת ד’ התמימה בסיגוף האדם וענותו את כוחו, כי אם לצד המטרה של התרוממות כוחותיו כולם (סימן י).

ובסימן יא מבאר “לוה אדם תעניתו ופורע” ואח”כ “תענית חלום” (יב) ש”לפי מצב הנפילה הרוחנית באדם כן יבעתוהו חלומותיו”. ו“החכם ימהר להסיר הנטייה הבלתי נכונה, בהקדישו היום ההוא לתענית”.

בגדר תענית יחיד לעומת תענית צבור, מבאר שכל שאינו על עסקי הצבור ממש נחשב כתענית יחיד, “ובוודאי שבעינן עכ”פ תענית שיש בו משום צורך צבורי”. ולפי הרא”ש ארץ שלימה הצריכה למטר, אינה בעיה בודדת, ויש לשנות ממטבע ברכת שאלת הגשמים עבורם, אבל לא נפסק להלכה כמותו ו“ארץ ישראל – לעולם כרבים דמו”.

בטוב ראי על מסכת מגילה

על מסכת מגילה מובאים דברי מרן הראי”ה זצ”ל, שהרחיב בבירור הלכה שלו, על ההלכה הברורה (אותה כתב על כל הש”ס). בירורי הלכות מעמידים את מחלוקות הראשונים היסודיות בסוגיות, ובנתוח נפלא חד ובהיר מתבררים יסודות הדין וההלכה. בהמשך לכך מובאים הרחבות הערותיו  במצות ראי”ה על השו”ע אורח חיים.

בפרק השלישי והלאה מבוארים בהרחבה יסודות קדושת בית הכנסת מתשובותיו השונות, ודיני ספר תורה והקריאה בו. משולבים בו גם דברי אגדה ואמונה הנוגעים לפרשנות מגילת אסתר ודיני חג הפורים, עם ביאורים המביאים בתמצית את עיקרי דבריו והערות רחבות.

בסוף המסכת צורפו אמרי קודש הנקראים “נסתרות המגילה”, שהובאו בקיצור בסידורו עולת ראיה, והובאו כאן באופן נפלא עם הערות הרצי”ה שבסוף הסידור, בתוספת הסברה והרחבת הערות, כדי לחשוף במעט את עומק הרעיונות וחיבורם לתכליתם.